החלטה בתיק ב"ל 39668-02-11

1.         התובע סובל מליקוי בכתפו השמאלית (להלן:" הליקוי").

            התובע פנה לנתבע וביקש לקבוע כי הליקוי נובע מעבודתו בפנצ'רית "צמיגי נצרת עילית"     (להלן:" הפנצ'ריה") שבבעלות אחיו, וזאת הן משום שנוצר עקב העבודה בדרך של          מיקרוטראומה, ולחילופין עקב אירוע תאונתי שהתרחש, לטענתו, ביום 04/04/08 בשעות            הבוקר, כאשר הרים צמיג וזרק אותו לגובה באמצעות ידו השמאלית (להלן:" האירוע").

            הנתבע דחה את תביעת התובע, וזאת על בסיס הנימוק לפיו מצב כתפו של התובע נובע         מתחלואה טבעית, וכי לא הוכחה להנחת דעתו של הנתבע התרחשותו של האירוע הנטען.

            מכאן התביעה שבפנינו.

2.         שמענו את עדותו של התובע, וכן את עדות העד מטעמו, מר רוני כסאברי (להלן:" מר            כסאברי"), והוצגו בפנינו             מסמכים שונים.

            אשר לטענת המיקרו טראומה -

            נקדים את המאוחר ונאמר כי לא הוכחה בפנינו, בכל הנוגע לעבודת התובע, התשתית          העובדתית הנדרשת לעניין תורת המיקרו טראומה, וזאת מהנימוקים המצטברים שדלקמן-

            א.         עבודת התובע בפנצ'ריה, שעליה מבוססת טענת המיקרו טראומה משתרעת על פני               תקופה קצרה, באופן יחסי, בת כשנה וחמישה חודשים.

            ב.         התובע לא הצביע על ביצוע תנועות זהות או דומות במהותן, שהתבצעה באופן חוזר

                        ונשנה במשך פרקי זמן ממושכים.

                        עבודת התובע הייתה ללא ספק עבודה פיסית קשה, אולם הייתה מגוונת באופן                    יחסי וכללה שורה של פעולות שונות זו מזו.

            ג.          גם הפעולה אשר לה ביקש התובע לייחס את הנזק שנגרם לו, ושלטענתו חזרה על                עצמה - העברת צמיגים חדשים שהגיעו לפנצ'ריה מהמשאית שהביאה אותם לתוך              הפנצ'ריה ולאחר מכן השלכתם ל"רמפה" - אינה עונה על הקריטריונים האמורים,                    וגם אם היינו מקבלים טענת התובע באשר להיקף והאינטנסיביות של אותה פעולה             - דהיינו היינו קובעים כי התובע השליך פעמיים בשבוע כ - 100 צמיגים (תיאור                 שהתקשינו לראות כמציאותי) - הרי שעדיין, בשים לב לתקופת העבודה והעובדה                       שמדובר במשימה שבוצעה רק פעמיים בשבוע משך כשעתיים, ואשר התייחסה                         לסוגים משתנים של צמיגים בגדלים ומשקלים שונים - אין מקום לקבוע                            שהתקיימו התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה.

            סיכומו של דבר וכפי שנאמר לעיל - אנו דוחים את התביעה ככל שהיא נוגעת לטענת           המיקרו טראומה.

3.         אשר לטענה בדבר התרחשותו של האירוע - התובע סיפר כי ביום 04/04/08, כאשר עסק      בהרמת צמיגים , חש לפתע כאבים עזים בכתף השמאלית, וחש "כאילו נחתך משהו".

            לדבריו נח זמן מה, ולאחר מכן המשיך בעבודה, למרות שמאותו שלב כבר לא "עשה את      העבודה כמו שצריך".

            נאמר כי הגם שעדותו של התובע כללה, בחלק מתיאוריו, דברים שנשמעו מוגזמים קמעה ,   לא היה             בכך כדי לפגוע בהתרשמותנו כי האירוע אכן התרחש, וכי בכל הנוגע לעצם התרחשותו -  דברי התובע היו אמת ותיארו את ההתרחשות לאשורה.

            כאמור - לא נעלמה מעיננו העובדה, אשר אליה הפנתה גם ב"כ הנתבע, לפיה בהקשרים       מסוימים נראה כי התובע נטה להגזים (בכל הנוגע להיקף ימי ושעות עבודתו, למשל, או         בנוגע לגובה הרמפה שאליה זרק את בצמיגים הכבדים), אולם עובדה זו, כשלעצמה, לא             חייבה , לתחושתנו, מסקנה כי בכל דבריו אין שמץ של אמת.

            כמו כן ערים אנו לעובדה שבעוד שהאירוע מושא התביעה התרחש ביום 04/04/08, הרי        שהתביעה למוסד לביטוח לאומי הוגשה רק כשנה לאחר מכן, טופס 250 הוצא רק ב -            והתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה ניתנה רק ביום 12/10/08, ואזכור עצם קיומו      של אירוע בעבודה לא עלה במסמכים הרפואיים שהופקו לאחר האירוע, ורק לאחר שהתובע             עבר ניתוח, בחודש ספטמבר 2008 עלה קיומו של האירוע.

            ערים אנו גם להלכה בדבר חשיבותה של האנמנזה, והמשקל המיוחס לרישומים הרפואיים בהם נרשמת גרסתו של הנפגע בסמוך לאחר פגיעתו, וזאת על בסיס ההנחה שימסור את   מירב המידע הרלבנטי לצורך קבלת הטיפול הרפואי הנדרש.